TomerSimon בתאריך יולי - 18 - 2011

בפוסט הקודם תיארתי את ראשית השימוש המסיבי ברשתות החברתיות העיקריות, פייסבוק וטוויטר, בזמן אסונות. בפוסט הנוכחי אנסה להביא את השינוי שחל בשימוש בשתי פלטפורמות אלה בשני האסונות שהתרחשו בראשית שנת 2011, רעידת האדמה בניו זילנד והאסון המשולש (רעידת אדמה-צונאמי-דליפה גרעינית) ביפן.

ניו-זילנד, פברואר 2011

עוד קודם לרעידת האדמה המתוקשרת שפקדה את ניו זילנד בפברואר 2011, חוותה ניו זילנד רעידת אדמה חזקה בעוצמה של 7 בסולם ריכטר בספטמבר 2010, אך זו התרחשה הרחק מהחוף, ולכן היקף הנזק שנגרם כתוצאה ממנה היה קטן בהרבה. בחודשים שלאחר רעידה זו התרחשו רעידות משנה (aftershocks) רבות.

בימים שלפני הרעידה בפברואר תיארו גולשים רבים את רעידות המשנה הללו בשורות הסטטוס שלהם בפייסבוק, באמירות המבטאות תחושת פחד ואף התייחסו אליה כקדם-רעידה (foreshocks). רבים הביעו חשש מכך שייתכן כי מדובר בהכנה לרעידה גדולה נוספת.

ב-22/2/2011 הכתה רעידת אדמה בעוצמה של 6.3 בסולם ריכטר את העיר כרייסטצ'רץ', ניו-זילנד. העיר ספגה נזקים רבים למבנים ולתשתיות שקרסו, וכתוצאה מהם נהרגו 181 בני אדם.

באסון זה ניתן היה לראות היערכות ותגובה מהירה יותר ביחס לרעידה בהאיטי (ברשתות החברתיות, ובאופן ההפעלה והשימוש בהן). כבר ביום הראשון של האסון נפתח בפייסבוק דף לסיוע לנפגעי רעידת האדמה, וגוגל אף הקימה עמוד לאיתור אנשים (Google Person Finder).

מייד לאחר הרעידה ניתן היה למצוא תיאורים של רגע הרעידה והנזקים שנגרמו, וכן תיאורים נרחבים יותר של הנזק שנגרם למבנים, לרחובות ולתשתיות באיזורים שונים.

במקביל, דקות ספורות לאחר הרעידה הוצפה רשת טוויטר בכמות רבה מאוד של ציוצים. חלק מהציוצים כללו הבעת הזדהות ותמיכה, באחרים הובאו תיאורים ועדכונים בנוגע לנזקים, וציוצים רבים מאד פורסמו במטרה למצוא יקירים וחברים. אנשים פרסמו את הכתובות בהם יקיריהם שהו לאחרונה, וכן בקשות למידע לגבי דרכי הגעה למקומות פגועים.

טוויטר, כרשת למסרים מיידיים, הוכיחה עצמה יעילה ביותר להעברת מידע וקישור בין אנשים באסון זה. השימוש בתגי-רשתית (hashtags) איפשר לאנשים למצוא ולקבל עדכונים במהירות דרך רשת הטוויטר.

ברעידה של חודש ספטמבר 2010, פתח סטודנט מאחת האוניברסיטאות בניו-זילנד עמוד בפייסבוק במטרה לגייס את חבריו לספסל הלימודים להגיע לכרייסטצ'רץ' על מנת להגיש עזרה וסיוע. דרך העמוד הוא הצליח לגייס למעלה מ-2000 סטודנטים שהגיעו לעיר עם אתי חפירה ומריצות. לאחר רעידה זו התאחד עמוד זה עם עמוד "צבא הסטודנטים המתנדבים", וברעידת פברואר 2011 הצליח בשנית לגייס סטודנטים רבים לעזרת תושבי העיר.

במקביל לפייסבוק ולטוויטר, השתמשו תושבי ניו זילנד גם ב-YouTube, ב-Flickr וב-Vimeo ע"מ להעלות לרשת תמונות וסרטים של רגעי הרעידה עצמה ושל ההרס.

יפן, מרץ 2011

ביום שישי, ה-11/3/2011 בשעה 14:46, הכתה רעידת אדמה בעוצמה של 9 בסולם ריכטר את חופי צפון-מזרח יפן. הרעידה התרחשה כ-70 ק"מ מהחוף ובעומק של כ-32 ק"מ. כתוצאה מעוצמת הרעידה ומהעובדה כי התרחשה בעומק הים נוצר גל צונאמי אדיר, שהגיע בנקודות מסויימות לגובה של 10 מטרים! עוצמת הגל איפשרה לו לחדור כ-10 ק"מ לתוך היבשה כשהוא מטביע והורס כל מה שנקרה בדרכו. לתצרף האסונות הזה הצטרף הכור הגרעיני בפוקושימה אשר נפגע קשות מפגיעת גל הצונאמי בו (ראו תמונה). פגיעה זו גרמה להתכה חלקית של ליבת הכור ולדליפה גרעינית, אשר חייבה פינוי אוכלוסיה במרחק של 25 ק"מ מהכור והקשתה מאוד על מאמצי הפינוי והחילוץ של נפגעי הצונאמי.

גל הצונאמי ברגע הפגיעה בכור הגרעיני בפוקושימה

גל הצונאמי ברגע הפגיעה בכור הגרעיני בפוקושימה

ביפן קיימת מערכת התרעה מפני רעידות אדמה המאפשרת להזהיר את האוכלוסיה בטרם התרחשותה של רעידת אדמה חזקה. ברעידה זו סיפקה המערכת התרעה של כ-6 שניות לפני הרעידה, וכמות הנפגעים הנמוכה יוחסה לאזהרה זו. ממדי הנזק, שהשתקפו בכמות ההרוגים הגדולה של מעל 15,000, בכמות הנעדרים של כ-7,000 ובכ-125,000 הבתים שניזוקו, מיוחסים לגל הצונאמי שבא לאחרי הרעידה.

הנזק לתשתיות היה כל כך נרחב שכל קווי התקשורת היבשתית קרסו באיזור וכך גם תשתית החשמל, ולא ניתן היה לקבל מידע או חדשות על המתרחש. המצב חייב מעבר ושימוש בפלטפורמות תקשורת חלופיות, אותן מצאו היפנים ברשתות החברתיות כמו פייסבוק, אך בעיקר טוויטר. באסון זה, כפי שנראה בהמשך, היוותה טוויטר מקור למידע רב ועשיר וכן דרך תקשורת בין רופאים, מחלצים, נפגעים וחולים.

מעבר לשימושים ה"סטנדרטיים" ברשתות החברתיות, בדומה למה שקרה בניו זילנד, הורחב ביפן השימוש ברשתות החברתיות לאספקטים נוספים. באחד המקרים, בכנס תוכנה שהתקיים בארה"ב באותו הזמן, ארגן מייסד ארגון explore דרך עמוד פייסבוק בשם "Dog bless You" גיוס כספים לשליחת כלבי חילוץ ליפן. על כל משתמש שלחץ על כפתור הלייק תרם הארגון דולר אחד. האתר ניסה לתמרץ את הציבור באמצעות התנייה שאם עד שעה מסויימת ילחצו מאה אלף אנשים על הלייק, יכפיל הארגון את הסכום.

דרך דף הפייסבוק causes, כלי של פייסבוק הנועד לאפשר לארגונים/יחידים עם מטרות נעלות להגיע לקהל רחב, הצליחו לגייס כ-$40,000 לצלב האדום במטרה לעזור לניצולים ולנפגעים.

טוויטר באסון זה הפכה לתשתית תקשורת ועדכון בינלאומית על המתרחש באיזור האסון ביפן. כשעה לאחר הרעידה נמנו כ-1,200 ציוצים מידי דקה מיפן. במקביל הגיעו ציוצים מכל רחבי העולם עם תפילות, הבעת צער וכדומה. היפנים ניצלו את טוויטר להעלאת תמונות ועדכונים מהשטח.

סלבריטאים אמריקאים רבים, כמו מייקל שין, קלואי קרדשיין, ויליאם שאטנר, פריס הילטון, השדרנית ברוק ברק והזמרת קייטי פרי החלו אף הם להציף את רשת הטוויטר בתפילות ובהבעת צער על כמות ההרוגים והנזק ביפן. "התגייסותם" של הסלבריטאים נבעה, להערכתי, משתי סיבות עיקריות- הראשונה היא התרבות היפנית בה קיימת אהבה והערצה גדולה של שחקני הקולנוע והטלוויזיה האמריקאית. השנייה, כוכבי הוליווד גרים בחוף המערבי של ארה"ב, שהיה צפוי להינזק אף הוא מגל הצונאמי.

הזמרת ליידי גאגא פתחה עמוד בטוויטר בו הביעה את צערה ותפילותיה, במטרה לגייס כספים ולהביע את תמיכתה וכן מכרה צמיד, אשר עיצבה במיוחד עם המילים "אנחנו מתפללים למען יפן", שכל הכנסותיו נועדו לעזור לנפגעים.

טוויטר שימשה גם כפלטפורמה ישירה להצלת חיים של חולים כרוניים עם מחלה נדירה. לאחר שלא יכלו להשיג את החולים בעזרת הטלפון, שני רופאים יפנים צייצו ל-60 חולים שלהם וכתבו היכן ניתן להשיג את התרופות, המונעות קרישי דם וכשל לבבי, שהם כל כך זקוקים להן. החולים, מצידם, צייצו למאה חולים נוספים את המידע. חלק מהחולים לא יכלו להגיע לבתי החולים בכדי לאסוף את התרופות, ולכן נשלחו רכבים ואף מסוק כדי לספק את התרופות.

בעקבות האירוע ביפן נוצרה שיטת הוצאה לאור חדשה של ספרים בעזרת טוויטר. כשבוע לאחר הרעידה פרסם בלוגר בריטי הממוקם בטוקיו ציוץ בטוויטר במטרה לאסוף סיפורים קצרים על המתרחש ביפן בעקבות הרעידה. במהרה הגיע הציוץ לעשרות רבות של סופרים, כותבים, אמנים ומתרגמים ברחבי העולם שהחלו לשלוח את סיפוריהם. נשלחו תמונות ואיורים רבים, סיפורים ומאמרים קצרים בני 250 מילים שתיארו תחושות ורגשות. לאחר שנאספו חומרים רבים וכן נתרמו סיפור קצר שנכתב ע"י סופר מדע בידיוני מפורסם וכן הקדשה שנכתבה ע"י יוקו אונו, שינה הפרוייקט את צביונו והפך לספר דיגיטלי. לספר ניתן השם "2:46", השעה בה התרחשה רעידת האדמה. כבר ב-25/3/2011 היה הספר זמין לקניה והורדה למכשירים כמו אייפד, קינדל ודומיהם, עם ערוץ הפצה נוסף דרך אתר אמזון. בסך הכל כלל הספר כ-30,000 מילים שנתרמו ע"י אנשים מכל רחבי העולם אשר הושפעו בדרך זו או אחרת מרעידת האדמה.

אך ברשת, כמו בכל מקום אחר, לא תמיד ניתן למצוא סימפטיה כלפי אסונות. ברשת הפייסבוק והטוויטר ניתן היה למצוא עשרות רבות של ציוצים ושורות סטטוס אשר אמרו בפשטות "מגיע לכם" ושזו "הקארמה של יפן". כתב טלוויזיה בשם אלק סולקין, שלו למעלה מ-160,000 עוקבים בטוויטר, פרסם את הציוץ: "אם אתם רוצים להרגיש טוב יותר לגבי הרעידה, תחפשו בגוגל 'כמות הרוגים בפרל הארבור'". יום לאחר מכן הוא מחק את הציוץ ופרסם התנצלות. בנוסף, אחד מראשי הקבוצות נגד צייד הלוויתנים ביפן פרסם שיר לזכות הרעידה וטען שזו דרכו של נפטון, אל הים, להביע את זעמו.

* התמונה נלקחה מ-http://www.bbc.co.uk/news/science-environment-13467943
קטגוריות: טכנולוגיות, כללי

תגובה אחת

  1. מאת Addrienne:

    Cool! That's a cevler way of looking at it!

השאר תגובה