TomerSimon בתאריך דצמבר - 13 - 2011
הכתבה מבוססת על שיחה שהתקיימה עם אל"מ (מיל') יוסי ארזי, מנכ"ל עמותת "מגן לעורף".

 

עמותת "מגן לעורף" הוקמה בשנת 2008 ע"י שני מייסדים, אל"מ (מיל') יוסי ארזי וד"ר עודד עמיחי.

ארזי שירת שנים רבות בחיל האוויר כטיס קרב ורמ"ח מערכות ובהשכלתו מהנדס אלקטרוניקה. עסק כ-30 שנה בפיתוח מערכות נשק וכיום מתפקד כמנכ"ל העמותה. כלל הפעילות בעמותה נעשית בהתנדבות במטרה לקדם את נושא הכנסת מערכות הגנה מפני ירי בליסטי (פצמ"רים, פגזים, רקטות, טילים וכד') מבוססות לייזר, דוגמת מערכת הנאוטילוס. בנוסף, מנהלי העמותה מרצים בעשרות כנסים ופורומים שונים,  ואף נפגשים עם ח"כים ושרי הממשלה העוסקים בתחום ההתגוננות והביטחון.

השורה התחתונה מבחינת ארזי מאוד ברורה – מערך ההגנה הנוכחי של מדינת ישראל מפני ירי בליסטי המבוסס על טילים-נגד-טילים בלבד אינו יכול, ולא יוכל, לספק את ההגנה הנדרשת על המדינה מפני איום זה.

האיום הבליסטי על ישראל, לדברי ארזי, מורכב ממגוון רב של אמצעי לחימה לטווחים שונים עם ראשי קרב שונים:

  1. פצצות מרגמה (פצמ"רים) הנורות מרצועת עזה לכיוון הישובים העוטפים, מסוגלות להגיע לטווחים של החל מכמה מאות מטרים ועד לכ-7 ק"מ
  2. רקטות קסאם המשוגרות לטווחים של כ-3-12 ק"מ
  3. רקטות גראד וגראד משופר היכולות להגיע לטווחים של בין 10 ל-40 ק"מ
  4. רקטות פאג'ר שונות בקוטר של 220 מ"מ בעלות טווח של 50-90 ק"מ
  5. רקטות זלזל בעלות טווח של 100-200 ק"מ
  6. טילי פתאח 110 ו-M600 (בידי החיזבאללה) לטווחים של כ- 200 עד 300 ק"מ
  7. טילי סקאד B,C,D (צבא סוריה) בעלי טווח של 200-700 ק"מ
  8. טילי שיהאב 3,4 (איראן) בעלי טווחים של 1200-2000 ק"מ

ניתן להבין כי למעשה כל יישוב בישראל נמצא תחת איום בליסטי כלשהו מאחת החזיתות. יתר על כן, כמות הרקטות והטילים לטווח בינוני (עד 90 ק"מ) שברשות אויבי ישראל מוערכת בכ-40-50 אלף.

מפת האיומים הבליסטיים על ישראל מלבנון ורצועת עזה

אל מול איומים אלו מפתחת ישראל  מערכות הגנה המבוססות על טילים נגד טילים בלבד:

  1. מערכת "כיפת ברזל" – בעלת יכולת יירוט טילים ורקטות המשוגרות לטווחים מכסימאליים של 40-60 ק"מ
  2. מערכת "שרביט קסמים" (עדיין אינה קיימת) – בעלת יכולת יירוט נשק בליסטי המשוגר לטווחים של עד כ- 200 ק"מ
  3. טילי פטריוט 3 וחץ 2 – יכולים ליירט סקאד B  ו-C
  4. טיל חץ 3 – יכול ליירט סקאד D וכן שיהאב 3 ו-4

בישראל קיימות 3 מערכות "כיפת ברזל" מבצעיות, ומערכת נוספת בשלבי ייצור. המערכת מבוססת על מכ"ם המזהה את השיגור ומבצע מעקב אחר מסלול הירי על מנת לחשב את נקודת הפגיעה. במידה ונקודת הפגיעה המחושבת הינה באזור מיושב, כאשר הטיל נכנס לטווח ההשמדה של המערכת, משוגר טיל "כיפת ברזל" לעבר המטרה לצורך השמדתה. תו"ל (תורת לחימה) ההגנה הצה"לי מחייב בד"כ ירי של שני טילים לעבר כל איום, דהיינו על כל רקטת גראד או קסאם נורים שני טילי "כיפת ברזל" לצורך יירוט ודאי. כך היה גם במלחמת המפרץ הראשונה, בה שוגרו שני טילי פטריוט בתגובה לכל סקאד שנורה לעבר ישראל.

כמות הרקטות והטילים לטווח בינוני (עד 90 ק"מ) שברשות אויבי ישראל מוערכת בכ-40-50 אלףלדברי ארזי, המסתמך על מקורות גלויים, למערכת "כיפת ברזל" ארבע מגבלות. הראשונה הינה שטח ההגנה האפקטיבי שלה, העומד על רדיוס של כ-5.5 ק"מ מסביב למערכת. המגבלה השנייה היא היכולת ליירט אך ורק טילים ורקטות המשוגרים לטווחים מכסימאליים קצרים יחסית, של 40-60 ק"מ. המערכת אינה מסוגלת להתמודד עם טילים ורקטות בעלי טווח רחוק יותר מפאת הדינמיקה של הירוט (על טווח זה מערכת "שרביט קסמים" הנמצאת בשלבי פיתוח נועדה לתת מענה). המגבלה השלישית היא טווח הזמן המינימאלי לה נזקקת המערכת על מנת ליירט, פרק זמן העומד על כ-20 שניות. כלומר, מול תמהיל איומים של קסאם 3, גראד רגיל וגראד משופר – כל יישוב הנמצא במרחק של עד 15 ק"מ מהרצועה אינו יכול לקבל הגנה ממערכת "כיפת ברזל". המשמעות של עובדה זו ברורה מאוד- לא ניתן להגן על שדרות ויתר יישובי עוטף עזה עם מערכת "כיפת ברזל" – המשימה העיקרית עבורה פותחה המערכת.

המגבלה הרביעית הינה עלות הירי, העומדת על 100,000 דולר לכל טיל "כיפת ברזל". דהיינו, כל יירוט, המחייב על פי התו"ל ירי של שני טילים, עולה לצה"ל כ-200,000 דולר. לעולם לא יהיו לנו מספיק מקורות כספיים לממון ההצטיידות הנדרשת – הן במערכות כיפת ברזל והן במערכות האחרות של טילים נגד טילים, כפי שנראה בהמשך.

מגוון אמצעי הלחימה של החמאס בעזה

מגוון אמצעי הלחימה של החמאס בעזה. הוכן ע"י דרור ברלי, ידיעות אחרונות

מערכת "כיפת ברזל" מספקת מענה סביר להגנה על ישובים הנמצאים בתחום הטווח היעיל שלה (כמו שדרות או באר שבע) וכאשר מדובר בכמות קטנה של איומים, עפ"י ארזי. לטענתו, הבעיה עם מערכות מבוססות טילים-נגד-טילים, כמו "כיפת ברזל", היא במענה המערכתי בזמן לחימה כאשר ישנם שיגורים רבים. מתן וילנאי, השר להגנת העורף, אמר ביוני 2011 כי במתאר הלחימה הבא של ישראל צפוי כי מידי יום ישוגרו לישראל כ-1,000 טילים ורקטות מסוגים שונים, וזאת למשך כ-30 ימים. אהוד ברק, שר הביטחון, בריאיון לעיתונות באותו הזמן אמר כי בעוד שנתיים וחצי "כיפת ברזל" תגן על כל ישראל, ובעוד כ-5 שנים מערכת "שרביט קסמים" תגן אף היא על כל ישראל.

ארזי ממשיך ואומר כי בהנחה ששתי האמירות של השרים נכונות ניתן לחשב את עלות ההגנה היומית על ישראל מפני הטילים והרקטות במלחמה הבאה:

  1. 500 טילי "כיפת ברזל" ליירוט 250 רקטות גראד (מתוך 800 צפויות ביום) – 50 מיליון דולר
  2. 200 טילי "שרביט קסמים" ליירוט 100 פאג'רים, M600, F110 – 250 מיליון דולר
  3. 200 טילי חץ-2, חץ-3, פטריוט 3 ליירוט 100 טילי סקאד B, C, D, שיהאב 3,4 – 600 מיליון דולר

כלומר, העלות הכוללת של יום לחימה אחד תעמוד על כ-900 מיליון דולר. ההתכוננות לעשרה ימי לחימה, הלחימה עצמה וההצטיידות בסופה יגיעו לעלות של כ-27 מיליארד דולר, ועלויות דומות עבור 30 ימי לחימה יסתכמו בכ-50 מיליארד דולר. סכומים המשתווים לכמחצית התקציב השנתי של כלל מדינת ישראל, כלומר המשמעות היא כי כל ההגנה על המדינה תקרוס לאחר מספר מועט ביותר של ימי לחימה, שלאחריהם נוותר ללא כל הגנה.

כל יישוב הנמצא במרחק של עד 15 ק"מ מהרצועה אינו יכול לקבל הגנה ממערכת "כיפת ברזל"עמותת "מגן לעורף" טוענת כי למערכות הגנה מבוססות לייזר, דוגמת הנאוטילוס ומערכת סקייגארד החדשה, מספר יתרונות:

  1. יכולת התמודדות עם כל איום (כולל פצמ"רים ופגזים, אותם "כיפת ברזל" לא מסוגלת ליירט, וכן טילי שיוט), גם עם איומים עתידיים
  2. סיכויי יירוט גבוהים יותר הודות ליכולות המעקב של קרן הלייזר
  3. עלות זניחה של כ- 1000 עד 3,000 דולר להשמדת איום
  4. עלות הצטיידות נמוכה משמעותית לעומת מערכות טילים-נגד-טילים
  5. יכולות הגנה עצמית גבוהות של המערכת (כל איום הנמצא בטווח "הראייה" של המערכת מושמד)
  6. רדיוס הגנה מלא של 10 ק"מ מסביב למערכת

הפיתרון אותו ארזי ומנהלי העמותה מנסים לקדם הינו מענה משולב להגנת העורף מפני איומים בליסטיים – שילוב מערכות טילים-נגד-טילים עם מערכות סקייגארד. שילוב זה יאפשר הגנה מיטבית, ללא כל "חור תיאורטי", על פני שטח המדינה כולו במשך זמן לחימה בלתי מוגבל, מול כל כמות וסוג של איומים ובכל מזג אוויר, וכל זאת בעלות כלכלית סבירה ביותר.

ארזי ועמיחי השקיעו מאמץ וחשיבה רבה בתכנון פריסת מערך ההגנה של ישראל, אותו ניתן למצוא באתר האינטרנט של העמותה. כמו כן, הכינו מתווה לפיתרון מלא והגנה הרמטית לכל ירי מרצועת עזה באמצעות פריסתן של 8 מערכות סקייגארד (ראו מפה). כמעט כל נקודות השיגור מרצועת עזה תמצאנה בתחום הכיסוי של המערכות. לטענתם, כל איום שיירה מרצועת עזה יושמד תוך 4-5 שניות מרגע שיגורו, ללא תלות לאיזה טווח ישוגר (שדרות או תל אביב). עלות מיגון רצועת עזה מוערכת בכ-460 מיליון דולר[1].

לדברי ארזי, הסיבה היחידה שמערכת הביטחון לא מצטיידת במערכות סקייגארד היא הרצון לשמור על רפא"ל. כל ניסיונותיהם של מנהלי העמותה לקבל תשובה ומענה מגורמי הביטחון והשלטון עלו בתוהו.


[1] סכום הכולל גם את הסבת מערכות הלייזר מתצורת "נאוטילוס" לתצורת "סקייגארד". בידי מערכת הביטחון התחייבות של יצרן מערכות הלייזר (חברת נורתרופ-גרומן האמריקאית) כי עלות מערכת סקייגארד בייצור תהיה כ- 30 מיליון דולר ליחידה

קטגוריות: טכנולוגיות, כללי

3 תגובות

  1. מאת עודד זינגר:

    פשוט מדינת חלם בה שולטים אינטרסנטים.
    טוב שאתה מפרסם את הדברים האלו.

  2. מאת יוני קורן:

    כמה זמן נדרש להשלמת מערכת ההגנה מבוססת הלייזר באופן מבצעי ופעיל?

    • מאת asonot:

      מערכת הנאוטילוס, שמדינת ישראל היתה שותפה לפיתוח שלה בעבר, מוכנה לשימוש מבצעי ונמצאת בארה"ב. מערכת הסקייגארד, שהיא הדור הבא של הנאוטילוס זקוקה לכשנתיים פיתוח עד למצב של מוכנות מבצעית.
      עמותת "מגן לעורף" מציעים פיתרון בו תיפרסנה 8 מערכות סקייגארד סביב עזה אשר תספקנה הגנה מלאה מכל ירי בליסטי מהרצועה. מענה כזה יכול להתממש בין 36-48 חודשים, כאשר המערכת הראשונה תגיע בתוך כשנתיים.

השאר תגובה